<h1>תוספות רי"ד מהדורא תליתאה — פסחים</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[פסחים צ"ח ע"א] המפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח אלא לשם שלמים. פי' אע"פ שבנו עדיין לא הפריש פסחו אינו יכול להקריב לשם פסחו שאין הבן יכול לירש קרבן אביו שאין הקרבן כשאר ממון אביו שהוא יורשו אלא הקרבן נקרא ע"ש אביו ואם היא חטאת מתה ואם הוא אשם ירעה עד שיסתאב ויפלו דמיו לנדבה ואם היא עולה או שלמים מקריבן ע"ש עצמו ופליגי בה רבנן ור' יהודא אם היורש סומך ומימר דרבנן סברי יורש סומך ומימר ור' יהודא סבר אינו סומך ואינו מימר ואם הקרבן יקרא על שמו ושלו הוא אמאי אינו יורש ואינו סומך א"ו הקרבן על שם אביו נקרא ולא על שמו ומש"ה אין יורש ואינו סומך ורבנן דאמרי יורש וסומך ומימר משום דרביי' קרא כדאמרינן בריש תמורה וכיון שאין לו כח לירש קרבן אביו אינו יכול לצאת בפסחו של אביו ועל שם אביו אינו יכול לשוחטו שאין הפסח נשחט אלא לאוכליו היכלך לא יביאנו לשם פסח אלא לשם שלמים. עיין בה' קמיתא דזבחים שמוכח שם שאין היורש קונה קרבן אביו.
<h2>דף ז:</h2>
[פסחים מ"א ע"א] אמר רבא אכל נא לוקה שתים מבושל לוקה שתים נא ומבושל לוקה שלש אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות איכא דאמרי חדא מיהת לקו איכא דאמרי חדא נמי לא לקו דלא מייחד לאוי' כלאו דחסימה, ה"ג הכא. אבל בפ' שלשה מינין אסורין בנזיר גרסי' איפכא אמר אביי אכל חרצן וזג לוקה שלש רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות. ובודאי דההיא גירסא דנזיר משבשתא היא ואיפכא צריך למיגרס חדא דהא הכא גרסי איפכא ותו דגבי נא ומבושל פליגי נמי הכא דרבא סבר לוקין על לאו שבכללות ואביי סבר אין לוקין ותו דבשלהי פ' המקבל אמרי' אמר ר"ה חבל רחיים לוקה שתים משום רחיים ומשום כי נפש הוא חובל ורכב לוקה שלש משום רחיים ומשום רכב ומשום כי נפש הוא חובל ור' יהודא אמר חבל רחיים לוקה אחת ורכב לוקה אחת רחיים ורכב לוקה שתים כי נפש הוא חובל לדרשא אחרינא הוא דאתי ואמרי' התם לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב הונא ורב יהודא קמיפלגי כו' עד לימא אביי דאמר כרב יהודא ורבא דאמר כרב הונא אלמא רבא הוא דאמר לוקין על לאו שבכללות ואביי אמר אין לוקין פי' לאו שבכללות יקרא לאו דכי אם צלי אש דכאלו כתיב אל תאכל כ"א צלי אש הוי דאל תאכלו קאי אנא ומבושל ואכי אם צלי אש וכן כי נפש הוא חבל הוא לאו שבכללות שבכלל כל כלי אוכל נפש וכן מכל אשר יעשה מגפן היין דנזיר שכולל כל היוצא מן הגפן. ואי קשיא מה (שנאכל) [שנכלל] הני לאוי מלאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו הלא נכללו באותו הלאו כל כלים שבעולם ומ"ט התם לוקה והכא אינו לוקה. תשובה לאו דלא תבוא אל ביתו אע"פ שכל הכלים נכללו באותו הלאו לא נכללו להרבה לאוין שאם בא וחבל עשרה כלים בבת אחת אינו לוקה אלא אחת אבל לאו דכי נפש כולל לאוין הרבה שאם חבל עשרה כלים של אוכל נפש לוקה עשרה כמו שלמדנו מרחיים ורכב ואם לא הי' כותב רחיים ורכב והי' כותב לא יחבול כלי אוכל נפש בלבד לא הי' לוקה אלא אחד על כולן דומיא דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו ולא הי' נקרא לאו שבכללות אבל פרטות דרחיים ורכב עושין ללאו דכי נפש לאו שבכללות וכן נמי פרטות דנא ומבושל לכי אם צלי אש ופרטות דמחרצנים ועד זג למכל אשר יעשה מגפן היין שאם לא היו הפרטות כל מה שהי' אוכל לא הי' חייב אלא מלקות אחת ועד כאן לא פטר אביי אלא בלאו דכי אם צלי אש וכל אשר יעשה מגפן היין וכי נפש הוא חובל אבל על הפרטות דהיינו נא ומבושל וחרצנים וזג ורחיים ורכב לוקה על כל אחד ואחד ואע"ג דלאו אחד כתיב אכולהו כיון דפרטינהו רחמנא כאלו כתב לאו אכל חד וחד דמי כאילו כתב אל תאכלו ממנו נא ואל תאכלו מבושל ולא יחבול רחיים ולא יחבול רכב ולא יאכל חרצנים ולא יאכל זג ודמי לאלמנה גרושה חללה זונה את אלה לא יקח דאע"ג דכתי' לאו חד אכולהו אמרי' דאכל פרטא ופרטא קאי האי לאו ולקי על כל חדא וחדא ולאו הכתוב אצל עופות טמאים אע"ג דאיכא פרטי טובא כל כ"ד עופות טמאין לא אכולהו אלא אחדא דהאי דפרטינהו לאו לאקומי לאו אכל חד וחד אלא למימרא דאלה הן אסורין אבל שאר כל העופות מותרין כדאמרינן גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שהעופות טהורין מרובין על הטמאין לפיכך פרט הכתוב בטמאין לומר לך אלו הן אסורין אבל כל השאר טהורין וכל אלה השלשה דומין זה לזה ובכולן אמר רבא דלוקין על לאו שבכללות ואביי אמר אין לוקין ובודאי דאביי דאמר כרב יהודא לגבי כי נפש הוא חובל ורבא דאמר כרב הונא ומאי דדרשי' בפ' המקבל אמר לך רבא אנא דאמר אפי' לרב יהודא ע"כ לא אמר רב יהודא התם אלא דכי נפש הוא חובל לשאר דברים הוא דאתי ולא משמע לרחיים ורכב אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא ש"מ ללאו הוא דאתי ואביי אמר לך אנא דאמרי אפילו לר"ה עד כאן לא אמר ר"ה התם אלא דכי נפש הוא חובל יתירא הוא וכיון דיתירא הוא שדייה נמי ארחיים ורכב אבל הכא כ"א צלי אש לאו יתירא הוא מבעי לי' לכדתניא בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא ובשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא דחיות בעלמא נינהו וכך דרך התלמוד לדחות בכל מקום ואינן עיקר דלמאי דדחי לרבא איכא לאקשויי דכי היכי דכי נפש הוא חובל אתא לשאר דברים הה"נ כ"א צלי אש אתא לשאר דברים לחי ולמבושל בחמי טברי' דאין חי בכלל נא ואין חמי טבריה בכלל מבושל דסתם בישול ע"י האור משמע ולאביי דדחי לאביי נמי איכא לאקשויי דהא אין לוקין על לאו שבכללות קאמר והיכי אמר הכא דלקי על כי נפש הוא חובל ותו התינח כ"א צלי אש דאתא לדרשא אחרינא והא כל אשר יעשה מגפן היין לא אתא לדרשא אחרינא ודמי לכי נפש הוא חובל ואמר אביי עלי' דאין לוקין על לאו שבכללות מש"ה נ"ל דכי היכי דפליגי אביי ורבא גבי כ"א צלי אש וגבי כל אשר יעשה מגפן היין הה"נ פליגי גבי כי נפש הוא חובל ואלה אינן אלא דחיות בעלמא ואין להם מעמד שאין לחלק ביניהן כלל והאי דאמרינן נא ומבושל לוקה שלש וזג וחרצן לוקה שלש ורחיים ורכב לוקה שלש נראה לי דלא שלש מלקיות קאמר דארבע מלקיות הוא לוקה שתים אנא ושתים אמבושל שתים אחרצן ושתים אזג שתים אריחים ושתים ארכב והאי דקאמר לוקה שלש ה"פ משום שלשה שמות הוא לוקה משום לאו דנא ולא דמבושל ולאו דכ"א צלי אש ולעולם בלאו דכ"א צלי אש לוקה שתים חד אנא וחד אמבושל כדאוכחית במהדורא תנינא וללישנא קמא דאביי דאמר חדא מיהת לקי אתא כבריית' דתניא בפ' המקבל אכל זוג של ספרים וצמד פרות לוקה שתים זה בעצמו וזה בעצמו אינו חייב אלא אחת וללישנא בתרא דאמרי' חדא נמי לא לקי אתי כברייתא דתניא לעיל יכול אכל כזית חי יהא חייב ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל נא ובשל אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר ת"ל כ"א צלי אש אלמא ס"ל להאי תנא דלא לקי על לאו דכ"א צלי אש כלל ורבא לא ס"ל כי הא מתנית' אלא כי מתניתא דפ' המקבל והיכא דחבל או רחים או רכב אמר דלקי שתים ומשום דתניא כאביי וכרבא לא מקשי' לא לאביי ולא לרבא מחדא מנייהו.
עוד אשכחן דפליגי אביי ורבא בלאו שבכללות בפ' כל המנחות באות מצה דאמרי' התם ת"ר שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כל עירובו מנין ת"ל כי כל מאי קאמר אמר אביי ה"ק שאור בל תקטירו אין לי אלא כזית חצי זית מנין ת"ל כל עירובו מנין ת"ל כי כל רבא אמר ה"ק אין לי אלא קומץ חצי קומץ מנין ת"ל כל עירובו מנין ת"ל כי כל ואמרי' התם איתמר המעלה משאור ודבש ע"ג המזבח פי' מעורבין זה בזה אמר רבא לוקה משום שאור ולוקה משום דבש לוקה משם עירובי שאור ולוקה משום עירובי דבש אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות איכא דאמרי חדא מיהת לקי וא"ד חדא נמי לא לקי דהא לא מייחד לאוי כלאו דחסימה פי' אין לאו שבכללות זה דומה לאלה השלשה שלמעלה שזהו לאו שבכללות משום דעיקר לאו דקרא לשאור ודבש קאתי ושאור ודבש פרטי נינהו ולא קאי אכל חד וחד אבל העירוב שלמדנו מכי כל הוא שקור' לאו שבכללות שכללו הכתוב עם הלאו דשאור ורבא דאמר לוקין על לאו שבכללות לקי ארבע משו' שאור ומשום דבש ומשום עירובי שאור ומשו' עירובי דבש ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות דהיינו לאו של עירוב דלא פרט הכתוב לאו עליו אלא כללו עם לאו דשאור והילכך על לאו דשאור ועל לאו דדבש לקי דהוי פרט ודמי לאלמנה וגרושה וגו' אבל על העירוב לא לקי מפני שלא נתייחד הלאו עליו אלא נכלל עם הלאו דשאור וא"ד חדא מיהת לקי פי' אע"ג דלאו עירוב הוא לאו שבכללות לקי עלי' חדא שאם הקריב עירוב שאור חייב מלקות אע"פ שאין בה שיעור שאור אבל הכא דאיכ' שיעור שאור ולקי על לאו דשאור לא לקי תו על לאו דעירוב דהוי לאו שבכללות ואיכא דאמרי דאפי' חדא לא לקי דלעולם אינו לוקה על לאו של עירוב ואפי' בפ"ע מפני שלא נתייחד הלאו עליו כלאו דחסימה אלא כללו עם הלאו דשאור וכיוצא בזה פליגי נמי אביי ורבא בפ"ק דתמורה דאמרי התם ואשה לא תתנו אין לי אלא כולן מקצתן מנין ת"ל מהם ואמרי' איתמר המעל' איברי בעלי מומין ע"ג המזבח אמר רבא לוקה משום הקטרת כולו ומשום הקטרת מקצתו ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות פי' המקצת קורא לאו שבכללות משום דעיקר קרא לא אתי אלא על הקטרת כולו ואשה לא תתנו הם וכתב מהם וכלל בלאו זה לאו דמקצתו ורבא סבר לוקין עליו ואביי סבר אין לוקין עליו וה"נ איכא למימר תרי לישני דדוקא כשהקטיר כולו דאיכא לאו דכולו אמר אביי דלא לקי נמי על לאו של מקצתו אבל חדא לקי כגון שלא הקטיר אלא מקצתו ויש לומר דאפי' חדא נמי לא לקי שאע"פ שהקטיר לבד דליכא לאו דכולו לא לקי על לאו של מקצתו משום דלא מייחד קרא לאו עלוי' כלאו דחסימה אלא כללו הכתוב עם לאו דכולו אבל המורה פירש שם והאי אין לוקין דקאמר אביי אין לוקין תרתי קאמר אבל חדא לקי ואליב' דמ"ד חדא מיהת לקי אלאו שבכללות בשלהי פ"ב דפסחים ואינו נ"ל שהמורה סובר שהמקצת וכולו שניהן הן לאו שבכללות משום דתרווייהו מחד לאו נפקו ואינו נ"ל דלאו דכולו לא יקרא לאו שבכללות (חסר) משום דלא ייחד עליו הכתוב לאו אלא כללו עם לאו דכולו ופתרון א' יש לשניהם ללאו דמקצתו ולאו דעירוב שאור כדפרישית וכמו ששם אומר שני הלשונות גם הנה ראוי לומר שני הלשונות וקשיא לי אמאי לא מני נמי גבי המעלה משאור ומדבש לאו דמקצתו שילקה על לאו דשאור ועל לאו דדבש ועל עירוב שאור ועל עירוב דבש ועל מקצת שאור ועל מקצת דבש וי"ל שהזכירו גבי בעלי [מומין] לאו דמקצתו וה"ה גבי שאור ודבש ונקט התם עירוב שאור דלא משתכח האי לאו גבי הקטרת בעלי מומין והתם בתמורה איתוקם אביי בתיובת' דתני' בפי' דלוקה משום הקטרת כולו ומשום הקטרת מקצתו.
ובפ"ק דכריתות אמרי' ת"ר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לחייב על כל א' ואחד דברי ר' ישמעאל וחכ"א אינו חייב אלא אחד נימא בהא פליגי דר' ישמעאל סבר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין על לאו שבכללות פי' אין לאו שבכללות דומה לאותן השלשה דאותן השלשה כ"א מרבה לאוין הרבה ומש"ה פליג רבא ואמר דלוקין על לאו שבכללות אבל האי אינו מתחלק ללאוין הרבה ואינו מתחלק לאו זה לכל הפרטות כמו אלמנה וגרושה וגו' דאלמנה וגרושה הן כל אחת ואחת שם בפ"ע ולאו קאי אכל חדא וחדא אבל הכא שם חלב אחד הוא והאי דפרטינהו רחמנ' לאו לייחודי לאו אכל חד וחד אלא לומר זה החלב אסור של שור וכשב ועז הא חלב חי' שרי ולהכי פרטינהו רחמנ' ולעולם חד לאו קאי אכולהו ודמי זה ללאו דעופות טמאין דאע"ג דפרטינהו רחמנ' לא פרטינהו לייחודי לאו אכל חד וחד אלא למימרא דהני הוא דאיסורי אבל שארא שרי ומש"ה מתמה דנימא סבר ר' ישמעאל דלוקין על לאו שבכללות בזה על כל פרט ופרט ואע"ג דהוו לאו שבכללות דלא קאי אכל פרטי ופרטי ולהני תרי נמי לא דמי דהתם בעירוב שאור ומקצת בעלי מומין מש"ה אמר רבא לוקין על לאו שבכללות משום דשאור הוי פרט לעצמו והעירוב פרט לעצמו וכן המקצת בבעלי מומין ולאו קאי ומתחלק אכל פרטא ופרטא אבל הכא לא קאי אכל פרט' ופרט' דהני פרטי לא אתי אלא למעוטי חלב חי' ולאו לייחודי לאו אכל פרט' ופרט' ולעולם חד לאו כתיב אכולהו ודמי האי לאו ללאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו שכלל זה הלאו לכל הכלים שבעולם וללאו דעופות טמאין וללאו דלא תאכלו כל נבלה שכולל נבלות בהמה וחי' ועופות דלא מחייב אלא חד לאו אכולהו. ומהדר לעולם קסבר ר' ישמעאל דאין לוקין על לאו שבכללות כזה אלא חדא ושאני הכא דמייתרי לי' קראי דליכתוב קרא חלב סתם ומימעטא מה דהא בענינא דקדשים כתיב כדמסיק התם דילפי' לאו מכרת שור וכשב ועז למה לי ש"מ לחלק לאו זה על כל אחד ואחד דומי' דאלמנה וגרושה וגו' ואין זה לאו שבכללות כלאו דעופות טמאין ולאו דנבלה ולאו דעבוט ורבנן סברי לאו מלאו ילפי' לאו מכרת לא ילפינן ולהכי איצטריך שור וכשב ועז למעוטי חלב חי' ולאו לייחודי לאו אכל חד וחד דלעולם לאו שבכללות הוא כלאו דנבלה ועבוט ועופות טמאין ואמרי' נמי התם אמר ר' אילא האוכל מעשר דגן תירוש ויצהר לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות פירוש דשם מעשר אחד הוא והאי דפרטינהו קרא לאו ליחודי לאו אכל חד וחד אלא למימר' דדוק' דגן תירוש ויצהר ולא שאר פירות וירקות ודמי ללאו דעופות טמאים ונבלה דלא מחייב אלא חדא אכולהו עופות טמאים ואכולהו נבלות וליכ' מאן דפליג הכא ומהדר שאני הכא דמייתרי קראי מיכדי כתיב ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך קרא לא תוכל לאכול וגו' דגנך תירושך ויצהרך למה לי ש"מ לייחודי לאו אכל חד ולא הוי לאו שבכללו' ודמי ללאו דאלמנ' גרוש' וגו'. א"ר יצחק האוכל לחם וקלי וכרמל לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות פי' והאי נמי לאו שבכללות הוא דכל שם חדש אחד הוא ולא פרטינהו ללאוי יתיר' אלא למעוטי שאם אכל שחת שאינו לוקה ומהדר דהכ' מייתרי קראי כדמסיק התם ולא אתי אלא לייחודי לאוי אכל חד וחד ולא הוי לאו שבכללות ובריש פירקין אמרינן דהאי דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל הקודש פנימה לא תאכל באש תשרף האי לא תאכל קרא יתירא הוא דליכתוב באש תשרף ולא ליכתוב לא תאכל ומה ת"ל לא תאכל אם אינו ענין לגופו דנפק' לי' מדר"א דאמר ר"א לא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו תנהו ענין לכל איסורין שבתורה ואמרי' התם א"ל ר"פ לאביי אימא לייחודי לי' לאו לגופי' הוא דאתא דאי מדר' אלעזר אין לוקין על לאו שבכללות וקשי' לי טובא מ"ש לאו זה מלאו דלא תאכלו כל נבלה שכולל כל הנבלות נבלת בהמה ונבלת חי' ונבלת עופות ולקינן עלי' אליב' דכ"ע וכן נמי כל חלב וכל דם לא תאכלו שכולל חלב שור וכשב ועז וכל דם כולל בהמה וחי' ועוף ולוקין עליו והכי נמי כל שבקודש פסול לא יאכל שכולל כל פסולי הקדשים בלא יאכל אמאי אמרינן דאין לוקין עליו עד דאיצטריך לא תאכל גבי חטאת לייחודי לאו לגופי' ונ"ל לתרץ בודאי לאו דחלב אע"פ שכולל חלב שור וכשב כולן שם חלב הן ואין זה לאו המתחלק להרבה ענינים אלא לחלב לבדו וכן לאו דדם אע"פ שכולל דם בהמה וחיה ועוף כולן שם נבלה הן ולאו מיוחד אחד לנבלה והילכך לוקין עליו אבל פסולי המוקדשין הן הרבה שמות חלוקין זה מזה הלן והטמא והיוצא (ושנשרף) [ושנשפך] דמו ושיצא דמו חוץ לקלעים וחוץ לזמנו וחוץ למקומו וכיוצא בהן שכל פסול ופסול יש לו מקרא לעצמו והן הרבה שמות ועכשיו כשכולל ואומר כל שבקודש פסול לא יאכל נמצא שהלאו הזה מתחלק לכמה שמות והילכך אין לוקין עליו מפני שמקצתו עולה לשם זה ומקצתו לשם זה ואינו מיוחד לשם אחד ומש"ה אין לוקין עליו וכיוצא בזה אמרינן בפ' ארבע מיתות בה' אבל המגפף כו' תני' מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בל"ת ת"ל לא תאכלו על הדם ד"א לא תאכלו על הדם לא תאכל הבשר ועדיין הדם במזרק ר' דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי ב"ד ת"ל לא תאכלו על הדם ר"ע אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום ת"ל לא תאכלו על הדם ואמר ר' יוסי בר' חנינ' אזהרה לבן סורר ומורה מנין ת"ל לא תאכלו על הדם ואמר ר' אבין בר' חיי' ואיתימ' רבין בר כהנ' על כולן אינו לוקה משום דהו"ל לאו שבכללות אלמ' זה הלאו דלא תאכלו על הדם מפני שהוא מתחלק להרבה שמות אין לוקין עליו משום דבעי' לאו מיוחד לשם אחד דומי' דלאו דחסימה ותנן התם אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרביץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל ה"ז בל"ת הנודר בשמו ומקיים בשמו עובר בל"ת ואמרי' בגמר' כי אתא רב דימי אמר ר' אלעזר על כולם לוקה חוץ מהנודר בשמו ומקיים בשמו מ"ש נודר בשמו ומקיים בשמו דלא לקי משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה הני נמי לאו שבכללות הן כו' עד אלא כי אתא רבין אמר על כולן אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמו ומקיים בשמו מ"ש הנך דלא לקי דהו"ל לאו שבכללות הני נמי לאו שאין בו מעשה נינהו כר' יהוד' דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו פי' לאו שבכללות נינהו דכולהו נפק מלא תעבדם וק"ל אע"פ דהאי לא תעבדם כולל כל אלה העבודות מ"ש לאו זה מלאו דנבלה וחלב ודם שכל אחד כולל הרבה ענינים כדכתבית לעיל ומפני שכולן הן שם אחד לוקין עליו וה"נ אע"פ שכולל עבודות הרבה כולן שם אחד הן עובד ע"ז ואמאי אמרי' דלא לקי עלייהו ונ"ל לומר שמפני זה קורא אותו לאו שבכללות מפני שזה לא תעבדם בא להזהיר על עבודות פנים דהיינו זיבוח וניסוך וקיטור שהן בסקילה כדאמרן לעיל בההיא הילכתא אמר ר' אמי זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אמר אביי מ"ט דר' אמי אמר קרא לא תעבדם הכתוב עשאן כולן עבודה אחת אלמא אזהרת עבודת פנים נפקי מהכא ואזהרת שאינן של פנים שאין בהן סקילה כ"א לאו בלחוד נפק' נמי מהכא ומש"ה יקרא לאו שבכללות שלא נתייחד לבד לעבודות שאין בהן סקילה אלא גם לעבודות פנים שהן בסקילה והו"ל לאו שמתחלק להרבה שמות ומש"ה מייתי התם ראי' מלאו דלא תאכלו על הדם שכמו שאותו הלאו מתחלק להרבה שמות ואין לוקין עלי' גם זה לאו דלא תעבדם לא מייחד להני עבודות בלחוד אלא כולל גם עבודות פנים להזהיר עליהן והילכך לאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו.
נמצא עכשיו דלאו שבכללות המוזכר בהרבה מקומות אין פתרונם שוה ואין דינם שוה וזה פתרונם לאו דלא תאכלו כל נבלה ולאו דלא תאכל כל דם ולאו דעופות טמאין ולאו דכל חלב לא תאכלו ולאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו כל אלה נקראין לאו שבכללות דלאו דנבילה כולל נבלות בהמה וחי' ועוף אבל מיהו כולן שם אחד הן וכך לאו דדם כולל דם בהמה חי' ועוף וכולן הם שם אחד והילכך ליכ' מאן דפליג בהא למימר שילקה על כ"א ואחד ומש"ה מתמה בכריתות בפלוגת' דר' ישמעאל ורבנן נימא קסבר ר' ישמעאל לאו שבכללות לוקין עליו פי' על כ"א ואחד ומהדר דקראי יתירא קדריש דהני פרטי דשור וכשב ועז לא איצטריך למעוטי חי' אלא לחלק לאו לכ"א ואחד ודמי האי לאו ללאו דאלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח דקאי לא יקח אכל פרטא ופרט' וכאילו כתיב לאו אכל פרטא ופרטא באנפי נפשי' דמי וה"נ כאילו כתב לאו אחלב שור ואחלב כשב ואחלב עז ורבנן סברי דאינן יתורי ולא אתי אלא למעוטי חלב חי' ולאו שבכללות הוא כמו לאו דנבלה ודם וכיוצא בהן שאין לוקין עליו אלא אחת וחדא מיהת לקי אליב' דכ"ע דל"ד ללאו שבכללות דבעי' למימר השתא דלא לקי אפילו חדא ויש לאו שבכללות דלא לקי אפילו חדא אליב' דכ"ע וזהו לאו דכל שבמקדש פסול לא יאכל ולאו דלא תאכלו על הדם ולאו דלא תעבדם ומפני שכולל הרבה שמות ונתחלק להרבה שמות אין לוקין עליו דבעי' לאו מיוחד כלאו דחסימה ולא דמי הני לאוי ללאו דחלב ודם ונבלה וכיוצא בהן דהנהו אע"פ שכל אחד כולל דברים הרבה שם אחד הן שם חלב לכולן שם דם לכולן שם נבלה לכולן שם עבוט לכולן שם עוף טמא לכולן ומיוחד לאוי' כלאו דחסימה אבל הני לאוי שנכללו להרבה שמות לא מייחד לאוי' כלאו דחסימה הילכך אין לוקין עליו כלל ולאו דכי כל שאור לא תקטירו ולאו דאשה לא תתנו מהם דדרשי' מכי כל עירוב שאור ומהם מקצת האבר פליגי אביי ורבא דאביי קרי לאו דעירוב ולאו דמקצת לאו שבכללות דעיקר לאו לא אתי אלא לשאור ולהקטרת כל האבר אלא שנכלל העירוב והמקצת עמהן ולא נתייחד הלאו עליהן והילכך אין לוקין אלא על הקטרת השאור ועל הקטרת כל האבר ולא על העירוב והמקצת ורבא סבר לוקין עלי' דכיון דכתיב כי כל וכתיב נמי מהם האי לאו קאי בין אשאור בין אעירוב בין אהקטרת כולו בין אהקטרת מקצתו ואין זה לאו שבכללות וכלאו דאלמנה וגרושה וגו' דמי דקאי אפרטא ופרטא ולאו דכי אם צלי אש ולאו דמכל אשר יעשה מגפן היין ולאו דכי נפש הוא חובל אי לאו דפרטי דכתיבי גבייהו הוו דמי ללאו דנבלה ודם וחלב ולא הוי לקי אלא חדא אבל השתא דכתיבי פרטי בהדייהו כי היכי דמתחלק הלאו על הפרטות לחייב על כל פרט ופרט הם הכי מתחלק הלאו של כללות על כל אחד כגון כלי אוכל נפש ועלין ולולבין בנזיר וחי ומבושל בחמי טברי' בפסח ובהא פליגי אביי ורבא דרבא סבר הפרטים מוכיחים על הלאו של כלל שמתחלק על כל פרט ופרט לחייב עליו מלקות ואפרטי נמי לקי משום לאו דידי' ומשום לאו דכללא ואביי סבר כיון דמתחלק לאו דכללות להרבה לאוין הו"ל כלאו דכללות המתחלק להרבה שמות ואין לוקין עליו כלל ולישנ' אחרינ' אמר דלקי אשאר פרטי כיון דאיתקש לפרטי דכתיבי אבל מיהא אפרטי דכתיבי לא קאי ורבא סבר כי היכי דקאי אפרטי אחריני קאי נמי אפרטי דכתיבי.
<h2>דף יח.</h2>
[פסחים ע"ג ע"א] גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה. ובתמורה בפ' אלו קדשים גרסי' ניתק אין לא ניתק לא מ"ט אמר קרא אשה הוא בהוויתו יהא, ועיין מה שכתבתי שם. ובפ"ק דשבועות אמרי' בפר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם וכן שעירי ע"ז שאבדו והפריש אחרים תחתיהן שירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה. ואינהו גופייהו לא קרבי גזרה אחר כפרה אטו לפני כפרה. ואשם שמתו בעליו נמי מייתא התם ואמרי בי' גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה. ובכולן י"ל שאם ניתקן לרעי' שמקיצין בגופן ותו ליכא למיגזר כדאמר רב הונא הכא. והאי דתני ירעו עד שיסתאבו וימכרו לאו דוקא אלא צריכין לנתק לרעיא עד שיסתאבו וימכרו וכיון שמוכרים לרועים ע"ד כן כבר הן כשרים.
<h2>דף יט.</h2>
[פסחים צ"ז ע"ב] המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה, כך כתוב ברוב ספרים. והמורה כתב ויביא בדמיו שלמים גרסי' וכך הוא עיקר כדגריס המורה שלא מצינו שיהא מותרו בא נדבה אלא כל שבא משום חטא ומשום אשם וכולן הן מנוין במס' שקלים דהכי תנן בפ' ב' דשקלים מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה מותר קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות חטאות ואשמות מותרן נדבה זה הכלל כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה מותרן נדבה. מותר עולה לעולה מותר מנחה למנחה מותר שלמים לשלמים מותר הפסח לשלמים. אבל מיהו הא קשיא לי דאמרי' בתמורה בפ' אלו קדשים בה' תמורת עולה. תניא המפריש נקבה לפסחו תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי' פסח ילדה ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו פסח נשתיירה לאחר הפסח תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי' שלמים ילדה ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים. והיכי פסיק הכא ותני ויביא בדמיו שלמים ולא מפליג בין קודם הפסח ובין לאחר הפסח. ונ"ל דמתני' ודאי בנשתיירו לאחר הפסח מיירי וה"ג בירושלמי מתניתא לאחר כפרה והאי דלא תני במתני' יביא בדמיהן פסח קודם לפסח משום דכל עיקרו של תנא לא בא אלא להודיענו דבע"ח נדחין וה"ק דמפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים דלא חזי להקרבה ולא קדשי אלא לדמיהן שיביא בדמיהן פסח ונשתיירו לאחר הפסח ונעשו מותר הפסח דקרב שלמים כיון דמעיקרא נדחו גופן מליקרב דבע"ח נדחין (אלא) ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן שלמים אבל קודם הפסח שיביא בדמיהן פסח אין זו שום רבותא דהא לא חזי גופן לפסח ואם (כאן ישנה תיבה לא ברורה) לרעי' הוא בעצמו יקרב שלמים כדכתבית בפ"ק דזבחים.
<h2>דף לא.</h2>
[פסחים כ"ט ע"ב] רב אשי אמר דכ"ע פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ודכ"ע דבר הגורם לממון לאו כממון דמי והכא בפלוגתא דריה"ג ורבנן קמיפלגי מ"ד מעל כריה"ג ומ"ד לא מעל כרבנן. קשיא לי טובא ונהי דלרבנן דלא מצי ישראל לאיתהני מני' הרי יכול הגזבר למוכרו לגוים בתוך ימי הפסח דאטו גיזבר מאי מיתהני אי מזבין לי' הקדש קא מתהני והקדש לאו בר איסורא הוא ובשלמא אי הוה אמרי' אין פודין את הקדשים שנעשו טרפה אין פודין אותן שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וימכרו אותם לגוים אלא ודאי מאן דסבר דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים סבר נמי דאין מוכרין אותן לגוים אבל השתא דאמרי' דכ"ע פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כי היכי דמעל לריה"ג משום ה"ט לימעול נמי לרבנן דאע"ג דישראל לא מצי זבין לי' שהוא אסור בהנאתו מצי גזבר לזבוני' לגוים ואין לומר דאסור למכור קדשים לגוים משום דזילא מילתא דהא תנן בבכורות בפ' כל פסולי המוקדשין ב"ש אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור וב"ה מתירין אפילו גוי ומפרש טעמא בגמרא משום דכתיב בפסולי המוקדשין כצבי וכאיל אלמא כיון שנפדו מותרין לגוים.
